Déplacement du mythe du Sabra The Displacement of the Sabra Myth: on Amos Gitai’s Cinematographic Adaptation of Ya’akov Shabtai’s Past Continuous תלישותו של מיתוס הצבר: על העיבוד לקולנוע של הרומן

Abstract

Le déplacement du mythe du Sabra par Amos Gitai et Yaacov Shabtai. Cet article livre l'interprétation personnelle d'Amos Gitai du roman de Yaakov Shabtai, Pour inventaire (Zikhron Dvarim). Pendant de nombreuses années, personne n'avait osé adapter ce roman des plus modernistes à l'écran, jusqu'à ce que le cinéaste Gitai ait décidé que son retour en Israël après presque dix ans en France devrait être annoncé par le biais de ce projet ambitieux. Un certain nombre de décisions artistiques ont fait de Dvarim un film remarquable, dans lequel le cinéaste entretient un dialogue avec l'image du Sabra, avec laquelle Shabtai a été associé, et avec sa propre biographie. Bien que la différence d'âge entre Shabtai et Gitai ait dicté un changement majeur dans l'arrière-plan narratif, il a également contribué à l'établissement d'un parallélisme entre deux crises identitaires de l'histoire d'Israël: le lendemain de la guerre du Kippour et le lendemain de la première Intifada.<br>This article engages with Amos Gitai’s personal interpretation of Ya’akov Shabtai’s novel, Past Continuous (Zikhron Dvarim). For many years no one had dared to adapt this most modernistic novel to the screen, until filmmaker Gitai decided that his return to Israel after almost ten years in France should be announced by means of this ambitious project. A number of artistic decisions made Dvarim a remarkable film, in which the filmmaker entertains a dialogue with the image of the Sabra, with whom Shabtai was associated, and with his own biography. Although the age difference between Shabtai and Gitai dictated a major change in the narrative background, it also contributed to the establishment of a parallelism between two identity crises in Israeli history: the aftermath of the Yom Kippur war and the aftermath of the first Intifadah.<br>מאמר זה מטפל בעיבודו הקולנועי של עמוס גיתאי לרומן "זכרון דברים" מאת יעקב שבתאי. שנים ארוכות איש לא העז לעבד לקולנוע רומן מודרניסטי זה עד אשר עמוס גיתאי, עם שובו לארץ לאחר כעשר שנים בצרפת, החליט לבצע פרוייקט נועז זה מספר צעדים אמנותיים תרמו ללא ספק לאיכותו של הסרט בו מנהל הבמאי דיאלוג בין מיתוס הצבר אליבא דה שבתאי והביוגרפיה האישית שלו. הבדל הדורות בין הסופר והקולנוען מאפשר יצירת הקבלה בין שני משברי זהות מרכזיים בהסטוריה הישראלית: זה שלאחר מלחמת 1973 וזה שלאחר האינתיפאדה הראשונה.